מתי נהיה מוכנים להיות מופתעים?

הנכונות האוקריאינית להודות בכך שהופתעו ואף על פי כן נערכו לאי הוודאות מחייבת אותנו כישראלים לגיבוש תרבות דומה.

מקור ראשון תרגמו את הכתבה המעולה של הוושינגטון פוסט מאוגוסט על חודש הלחימה הראשון באוקראינה במערכה על קייב. הכתבה היא בעיני מאסטר פיס עיתונאי, וטקסט היסטורי-עכשווי חזק מאוד שמתאר עד כמה המציאות שנגלתה לנו בחצי השנה האחרונה לא היתה מובנת מאליה כלל.

אחד ההיבטים שהפתיעו אותי היא המוכנות של בכירי המערכת הבטחונית האוקראינית להודות בכך שהעריכו/האמינו שלא תהיה מתקפה רוסית, ובטח שלא בעוצמה וביומרה שהם חוו. ההערכה שלהם לא מנעה מהם לקיים הרבה מאוד פעולות מקדימות כדי לקדם את פני הסכנה. כך למשל, הקולונל ג׳נרל (דרגה מקבילה לאלוף להבנתי) אולקסנדר סירסקי טען:

To think the leadership of Russia would unleash such brazen, large-scale aggression, honestly speaking, I could not even imagine it. It seemed to me that if active hostilities were to start, they would most likely start in the east, around or within the borders of the Donetsk and Luhansk regions.

But we’re the military, therefore, regardless of what I believed or didn’t believe, how it all seemed, I still carried out the activities required.

ההפתעה שלי הגיעה מכך שבישראל זו אמירה לא לגיטימית. חלק מטראומת יום כיפור מחייבת את המנהיגים להעריך נכונה את העתיד, או לפחות לא להודות בהערכה שגויה. אנחנו מאמינים שיש קשר ישיר בין הערכת עתיד נכונה לבין הצלחה. אבל דווקא האירוע באוקראינה פורם את ההבנה הזו (כלומר – אפשר להיערך לעתיד גם ללא הערכה מבוססת וחד משמעית) והיא רלוונטית לשדות נוספים של אי וודאות שאנחנו פוגשים כיום.

למעשה, מאה שנות מודיעין מאורגן מגלות לנו שהיכולת האנושית להעריך את העתיד מוטלת בספק עד כדי לא קיימת (רשימה לא רעה של התפתעות תמצאו כאן). והתופעה הזו לא מתקיימת רק במודיעין הצבאי – חבר שלח לי מסמך הערכת סיכונים של פירמת BDO ל-2023. הם צופים את הסערה המושלמת השנה (כמו זו שכבר מתקיימת עתה). חזרתי לדו״ח מהשנה שעברה וגיליתי שלא נצפה דבר מהטלטלות הגדולות של 2022, לא בתחום האנרגיה, לא בגיאופוליטיקה. ובכן, כמה מפתיע – איננו יודעים מה צופן העתיד.

וככל שמקדם אי הוודאות עולה היכולת שלנו להעריך פוחתת. וכאן ההיגיון האוקראיני צריך להיות בעל ערך רב עבורנו. השאלה המעניינת איננה ״האם״ (למשל – האם הבורסה תקרוס השנה). אלא – ״והיה אם״, מה נעשה אם יקרו דברים שעשויים לקרות. חוסן אמיתי מבוסס על היכולת להתמודד עם מגוון גדול מאוד של אפשרויות שלא ניתן בכלל להכניס לתרחישים, ולא על מוכנות לתרחישים שנראים לנו סבירים.

יום אחד, כשתעבור לנו טראומת יום כיפור, נוכל לחזור גם למלחמה ההיא ולנסות לחשוב למה נושא הערכת המודיעין במלחמה ההיא היא בעצם נושא הרבה יותר שולי ממה שאנחנו עדיין מייחסים לה. ובאותו יום, אולי נוכל לחזור לשיחה רצינית יותר על מה חשבנו, מה גילינו במפגש עם המציאות ומה למדנו מזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.