אודיסאה בחלל הפנוי

הסערה לכאורה חלפי אבל רשמי הסערה נשארים בעינינו.

המערכה בחמאס לא מסתיימת עם עסקת החטופים אלא רק משתנה. מחשבות לקראת המערכה באה.

יהדות ארצות הברית נקרעת בעמדתה ביחס לאיזראל, אבל ישראל היא רק תפאורה לדיבור הפנימי שלהם.

השבר הגדול שהמלחמה חשפה ביחסי הציבור החרדי והציבור המשרת נעוצה לא בברית הייעוד החסרה אלא בבגידה בברית הגורל שנראתה לנו מובנת ושרירה

הדיון על הסוגיה העזתית ממוסגר גם כדיון של עמדה מוסרית מול עמדה ריאליסטית. זה מסגור נוראי, כי יש תשתית מוסרית משני הצדדים של הדיון, ויש גם חוסר ריאליזם בשני הצדדים כדרכן של מלחמות ואסטרטגיות. אבל הדיון גם בישראל וגם בעולם חסר מאוד עמדה שאני חושב שהיא העמדה המוסרית והאסטרטגית הראויה, וגם היא, כמובן, נשענת על…

כיצד צורת החשיבה הכלכלית השתלטה על הפיקוד הבכיר של צה״ל והובילה להכרעתו בשדה המערכה.

התחקיר הוא לא כלי ללמידה אלא מנגנון מונע למידה. עלינו להתקדם מעבר אליו אם נרצה להפנים את לקחי המלחמה.

אנחנו מחפשים לתלות את האשמה באסונות שלנו בכשלון בשיקול הדעת של מעטים, אבל בפועל האסון קשור בתפיסת עולם ציבורית רחבה שקרסה – שכחנו איך מתנהלים עם סיכונים, וחשבנו שנוכל לפתור את כל הבעיות אם נעבוד באופן מחושב ומקצועי.

אנחנו חושבים שועדת חקירה תביא מענה לשאלות הקיומיות שלנו, אבל זו פנטזיה שעלולה ליצור כאב ושבר גדול יותר.

הגרינץ׳ מנסה לגנוב את חג המולד ונכשל. האם יש סיכוי לעבריות?

הראיון של עופר וינטר חושף דינמיקה בעייתי בפיקוד הבכיר ששווה להתמקד בה למען הדורות הבאים של המפקדים בצה״ל