אודיסאה בחלל הפנוי

אוולין. אוולין אל תלכי! כך צעק חרפוף, החבר של וויקטור בחולה אהבה בשיכון ג׳, כל ערב מאז אותו ערב שבו אוולין הלכה לבלי שוב. עם השנים הלך ופחת הכאב, אבל המנהג נשאר – כל יום נעמד חרפוף וצעק בדיוק בשבע: ״אוולין. אוולין אל תלכי!״ ויום אחד באמת אוולין שבה. כמה דקות לפני שבע. וחרפוף סיפר…

העומס המילולי והריק התפיסתי שאופף את ריבוי השימוש בציטוטים מחרב כל יכולת לבנות מרחב חינוכי בריא

האם מדינת ישראל תצליח להפוך את 7 שנות השובע לנכס שיעזור לה לצלוח את שנות הרעב שבפתח?

מלחמת לבנון הראשונה נמצאת בראשית הצירים של תפיסת הביטחון הסמויה של ישראל בארבעים השנים האחרונות.

עמלק וישראל דומים מדי – עמים עם שורש נוודי ויכולת השתנות והתאמה. איך אפשר בכלל להבחין ומה הקשר בין הזכרון והמחיה?

לפני רגע היסטורי קט דיברנו על קץ ההיסטוריה והנה ההיסטוריה חוזרת. מה פספסנו ומה אפשר לעשות?

ארגונים שמבוססים על משמרות מתקשים מאוד להשתנות. הבחירה לשחוק את הרופאים היא בחירה לפגוע ביכולת הפיתוח של מערכת הבריאות.

הדיון האלים על המאמר של עופרי אילני ביחס למהפכת המידע ומיעוט הערך שהביאה, למעשה חושף את הפערים בתפיסת העולם הישראלית את הטכנולוגיה.

המשטרה מכחישה את עומק המשבר ועל כן מונעת ביטחון מאזרחי ישראל. אפשר לשנות את זה.

למה כדאי לנו לאמץ את הרוח היזמית כחלק ממהלך הזיכרון שלנו.