תפיסת האמל״ח האסטרטגי שהשתלטה על ישראל עלולה לרושש אותה, ויש לה מחירים כבדים על עצם ניהול המערכה

האם ניתן להחזיר את האמונה לעולם דרך לקיחת אחריות ׳ציונית׳ על הקשר עם האל?

הויכוח התיאולוגי שפרץ בעקבות ליל היירוטים יושב על תשתית הערעור שחווינו ב-7.10, אבל לא יצליח לחלץ אותנו מהבעיות שהובילו אותנו לכאן.

המהפכה המרכזית שעברנו היא לא התערבות בית המשפט בעבודת הרשות המחוקקת אלא התפיסה שצריך להגיע להכרעה במציאות שלא ניתן להכריע בה

יצחק קלפטר היה אולי גדול נגני הגיטרה בישראל, אבל הוא אף פעם לא חצה את הסף, וזה בגללנו, לא בגללו

אוולין. אוולין אל תלכי! כך צעק חרפוף, החבר של וויקטור בחולה אהבה בשיכון ג׳, כל ערב מאז אותו ערב שבו אוולין הלכה לבלי שוב. עם השנים הלך ופחת הכאב, אבל המנהג נשאר – כל יום נעמד חרפוף וצעק בדיוק בשבע: ״אוולין. אוולין אל תלכי!״ ויום אחד באמת אוולין שבה. כמה דקות לפני שבע. וחרפוף סיפר…

מלחמת לבנון הראשונה נמצאת בראשית הצירים של תפיסת הביטחון הסמויה של ישראל בארבעים השנים האחרונות.

הדיון האלים על המאמר של עופרי אילני ביחס למהפכת המידע ומיעוט הערך שהביאה, למעשה חושף את הפערים בתפיסת העולם הישראלית את הטכנולוגיה.