המערכה בחמאס לא מסתיימת עם עסקת החטופים אלא רק משתנה. מחשבות לקראת המערכה באה.

הדיון על הסוגיה העזתית ממוסגר גם כדיון של עמדה מוסרית מול עמדה ריאליסטית. זה מסגור נוראי, כי יש תשתית מוסרית משני הצדדים של הדיון, ויש גם חוסר ריאליזם בשני הצדדים כדרכן של מלחמות ואסטרטגיות. אבל הדיון גם בישראל וגם בעולם חסר מאוד עמדה שאני חושב שהיא העמדה המוסרית והאסטרטגית הראויה, וגם היא, כמובן, נשענת על…

כיצד צורת החשיבה הכלכלית השתלטה על הפיקוד הבכיר של צה״ל והובילה להכרעתו בשדה המערכה.

אנחנו מחפשים לתלות את האשמה באסונות שלנו בכשלון בשיקול הדעת של מעטים, אבל בפועל האסון קשור בתפיסת עולם ציבורית רחבה שקרסה – שכחנו איך מתנהלים עם סיכונים, וחשבנו שנוכל לפתור את כל הבעיות אם נעבוד באופן מחושב ומקצועי.

אנחנו חושבים שועדת חקירה תביא מענה לשאלות הקיומיות שלנו, אבל זו פנטזיה שעלולה ליצור כאב ושבר גדול יותר.

הראיון של עופר וינטר חושף דינמיקה בעייתי בפיקוד הבכיר ששווה להתמקד בה למען הדורות הבאים של המפקדים בצה״ל

האסטרטגיה האמריקאית בסוריה מתגלה בדיעבד כבחירה נבונה להחזיק באופציות למול מציאות של אי וודאות

ישראל פירקה את תפיסת המערכה של חזבאללה. היא צריכה כעת לפרק גם את תפיסת ג׳האד הבינוי שהיא בסיס כוחו של הארגון מאז 2006.

מדוע תפיסת הרציונליות של היריבים של אמ״ן פוגעת בשיקול הדעת האסטרטגי שלנו

ניתן למתוח את צבא המילואים אל מעבר ליכולת, ניתן גם להסדיר ולקבע את המצב הרע הקיים בתחום גיוס החרדים. אבל לא ניתן לעשות את שני המהלכים הללו יחד.

הפיקוד הבכיר בצה״ל מפספס את הערך הייחודי של צבא המילואים במלחמה. הבנת הערך הזה חיונית ליכולת להשיב את האמון של החברה הישראלית בצה״ל ולנצח במלחמה.