אבו עלי מביא קטע מאלף מהאופן שבו חוקרים בצד השני תופסים את ישראל:

מערכה זו דוחפת אותנו ללמוד עוד על "טקטיקת הסחת הדעת והבלבול" בה נוקטת התקשורת הישראלית שמציפה את כלי התקשורת הערביים והמערביים לאחרונה בהדלפות על סכסוכים בין הבכירים הישראלים בנושא המלחמה, בזמן בו ממשיכה תל אביב (ישראל – א"ע) לצעוד לעבר מטרותיה המדיניות והצבאיות, כשהיא מיישמת הלכה למעשה את מה שאולי נקרא "מלחמת (דיס)אינפורמציה".

אבו עלי אקספרס

הוא מאלף כי אף אחד בישראל לא היה חותם על הדבר, ולמרות זאת אני חושב שיש בו נימה של אמת שצריך לעמוד עליה. נימה שניסיתי לתאר בעבר ללא הצלחה, וכנראה שלא אצליח גם הפעם.

ברגעים הקשים של מלחמת העצמאות נישאה בידי מפקדי הפלמ״ח האמירה הידועה של יצחק שדה לפיה ״גשם, יורד גשם גם על השכן שלך. אם כוחותינו־שלנו תשים ואנו עומדים על סף משבר – כזה הוא המצב גם אצל הערבים!". המימרא הזו נכונה גם לשאלה האסטרטגית של הבנת היריב. אם אתה מתקשה להבין את היריב שלך, גם ליריב שלך קשה מאוד להבין אותך. הפיסקה הזו, כמו המאמר כולו מתארים את הפליאה של היריבים שלנו לנגד מה שהם מגלים על הישראליות בשנה האחרונה.

האתגר בהבנת היריב הוא הפער בין המילים והדברים. מערכות במשבר מתנהגות באופן אחר לגמרי ממערכות בשגרה, והמילים שלנו הן לרוב מילות השגרה. השפה, והאופן שבו משתמשים בה, מעוצבת לאורך זמן רב מאוד, וגם ברגעי השבר, אבל אלו מעצבים מאוד שונים. החוקרים מתארים למעלה פער עמוק מאוד בין המילים שהם שומעים לבין מה שהם רואים. הפער גדול כל כך בהקשר של העמידה הישראלית במלחמה בשנה האחרונה, שהם מניחים שמדובר במהלך מחוכם של דיסאינפורמציה.

אני מציע לרגע להקשיב להם. הלוגיקה וצורת ההיסק שלהם אולי שגויה, אבל המבט נכון – התחבולה הגדולה, ההפתעה הגדולה של ישראל במלחמה הזו אינם הביפרים המתפוצצים (כמו שנצראללה אמר היטב אתמול – מעולם לא השלינו את עצמנו שיש לנו עליונות טכנולוגית על ישראל). ההפתעה הגדולה היא המוכנות הישראלית להמשיך במערכה ולא לחזור לנמנום ולהכלה שאפיינו את האסטרטגיה הישראלית בשלושים השנים האחרונות.

הבעיה היא שאסטרטגיה נערכת קודם כל במילים. ולכן רוב הגורמים שלקחו חלק בעיצוב הגישה האסטרטגית הקודמת מסבירים לנו שצריך ״לחתוך הפסדים״, ״לבסס הרתעה ולסגור את המלחמה״ וכו׳. אין לנו מילים אחרות עדיין, והמנהיגות הנפסדת שלנו לא מצליחה לכונן מילים כאלו. היא בחלקה מצליחה לעמוד לרגעים בהלימה עם העמדה הלא-מילולית הזו. אבל העמדה הזו מחפשת סיפור ומילים. על חוסר היכולת שלהם לבטא את הסיפור הזה, להיות הצ׳רצ׳יל שמסביר לנו שאנחנו נלחמים ״נילחם בחופים, נילחם בישובים, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע״. האמירה הזו לעצמה, מטלטלת לגמרי את האסטרטגיה של היריבים שלנו, שהשתכנעו, בטעות, שהמילים שלנו מתארות את מי שאנחנו.

ואנחנו צריכים לבוא עם המנהיגים שלנו בחשבון פשוט – אם אתם לא מצליחים לספר את הסיפור הענק של העם הזה אתם לא צריכים להיות אלו שמובילים אותו. יש כאן סיפור ענק שמחכה למנהיגות שתהיה מוכנה לספר אותו.