היחיד שיש לו באמת תוכנית במגילה הוא המן. לאחשוורוש אין תוכנית כי הוא זורם עם כל דבר שיגדיל את קופת המלוכה. לאסתר ומרדכי אין תוכנית, רק אוסף של פעולות שנוצרות ברגע האמת למול המטרה הגדולה. יהודים יכולים להתפלפל האם למלך מלכי המלכים היתה או לא היתה תוכנית במגילה, אבל החיווי הקל שאומר ש״בלילה ההוא נדדה שנת המלך״, והמלך איננו אחשוורוש, מציעה שגם המלך הזה קפריזי ועובד כשהוא מוטרד ולא מצליח להרדם.

אז להמן יש תוכנית, וכמו תוכנית טובה היא ממקסמת על יעילות והיערכות מוקדמת ולא על גמישות, ולכן היא נוטה לקרוס כאשר מאתגרים אותה. למרדכי לעומת זאת אין שום תוכנית אבל הוא אכן מוצא פתרונות לבעיות שיוצרת התוכנית של המן.

חכמים מציעים שהיהודים לא סלחו למרדכי על זה שהוא בכלל הכניס את כולנו לצרה הזו. בטוויטר של התקופה בוודאי שאלו אותו ״אבל מה האסטרטגיה?!״, במובן של ״תסביר לנו בדיוק מה התוכנית שלך עם זה שאתה לא משתחווה להמן״, ובעצם במובן של ״לא מעניינת אותנו האסטרטגיה אבל זה טיעון קל״ או אפילו במובן של ״אני לא מסכים עם הערכים שלך אבל בא לי לטעון טיעון חזק מהעולם הממשי״.

גם יעקב שואל את הבנים שלו, אחרי שהם חוזרים מהטבח באנשי שכם ״מה האסטרטגיה״. הם יודעים להגיד לו – ״הכזונה יעשה את אחותנו״. כמערביים אנחנו נוטים לחבר אסטרטגיה עם תוכנית. אבל אסטרטגיה נוגעת גם בערכים שלנו ובסיכונים שאנחנו מוכנים לקחת עבורם. היא נועדה לגשר על הפער בין המציאות שאנחנו רואים והמציאות הרצויה בעינינו אבל תמיד יש בה פערים וחורים, כי היא מגשרת מעל התהום, בעוד שתוכנית סוללת דרך באדמה מוכרת וידועה.

המעשה הרציונלי הוא להמנע על כן מאסטרטגיה ולדבוק בתוכנית שמנהלת את הסיכון בתבונה, כי כל אסטרטגיה כרוכה בהימור ובלקיחת סיכון, לעתים סיכון קיומי. סנואר, למשל, לקח הימור על מערכת ההתנגדות כולה. זה לא היה ניהול סיכונים. עוד לא הוכח שהוא טעה. גם ישראל ב״עם כלביא״ ו״שאגת הארי״ לוקחת סיכון שקשה לדעת לאן יתהווה. האם המשטר ישרוד ויאיץ את דרכו אל הפצצה? זה בהחלט מהלך אפשרי אחרי חוויית הקצה שהם חווים כרגע. האם העם האיראני אכן יתקומם נגד החלק השני בעם שתומך במשטר הנוכחי? התוכנית המדוייקת של חיל האוויר מקשה עלינו לראות שיש כאן כמעט הימור סנוארי.

המעשה הרציונלי לטווח הקצר הוא להמנע מהאסטרטגיה, בוודאי. בייחוד אם אנחנו מתייחסים לתוצאות בטווח הנראה לעין. הסיכון תמיד בהיר יותר מההתהוות הרצויה שהיא אפשרית ותלויה באינסוף נסיבות והתפתחויות. אבל לטווח הארוך המחיר כבד מאד. אי לקיחת סיכון למול איום על ערכי היסוד שלנו צפויה להוביל בבוא היום להצלחת התוכנית של אלו שמנגד. ולכן התשובה לשאלה ״אבל מה האסטרטגיה״ היא – ״זו. זו בדיוק האסטרטגיה – לעבור מהכלה ליוזמה ברגע הנכון, למען הדורות״. איך בדיוק? נדע שכשנגיע לתהום.