אנחנו מחפשים לתלות את האשמה באסונות שלנו בכשלון בשיקול הדעת של מעטים, אבל בפועל האסון קשור בתפיסת עולם ציבורית רחבה שקרסה – שכחנו איך מתנהלים עם סיכונים, וחשבנו שנוכל לפתור את כל הבעיות אם נעבוד באופן מחושב ומקצועי.

פרסום שמו של מפקד 8200 כמחבר הספר הוא לא הבעיה אלא אולי תחילת הפתרון

מדוע ההבחנה המתודולוגית של המודיעין בין כוונות ויכולות נשענת על למידה טראומטית ומה זה אומר לגבינו?

למה כדאי לנו לאמץ את הרוח היזמית כחלק ממהלך הזיכרון שלנו.