האם נוכל ליצור זיכרון לאומי אנושי בעידן העירוני?

האזרח האחד/ריבונו של עולם של סחרוף ושבן הוא גילוי של סוד הישראליות: זהות כאוטית המורכבת ממרכיבים מגוונים וסותרים.

הבחירה לנוע לתוך זרם המעמקים של המגע נושא איתו בשורת גאולה צורבת בבשר: זה לא תלוי בטבע, זה לא מעגלי, זה לא טבעי. זה תלוי רק באדם. ומתוך הבשורה הזו אפשר לצמוח, כלומר לדרוך על הקיים ולגלות את מה שמעבר לו.