האסטרטגיה של מדרכי כמו של ישראל בעת הנוכחית איננה תוכנית אלא הצהרה ערכית עם נטילת סיכון. זה בסדר, אולי כך היה מאז ומעולם.

עמלק וישראל דומים מדי – עמים עם שורש נוודי ויכולת השתנות והתאמה. איך אפשר בכלל להבחין ומה הקשר בין הזכרון והמחיה?