אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל

ליקוטי מוהר״ן, סד

האודיסאה והחלל הפנוי 

אין מילה בעברית לאסטרטגיה. המילה הכי קרובה אליה היא ״מצביאות״. אבל לא רק המילה חסרה לנו. ישראל נעדרת מסורת מבוססת של דיון באסטרטגיה. במדינות רבות ובתחומים רבים נוצרו מסורות כאלה ברבות השנים. הן נוטות להיות שונות מתרבות לתרבות ומאתגר לאתגר. אי אפשר לצאת למסע לבירור שאלות יסוד בחשיבה האסטרטגית מבלי לתת את הדעת למסורות המבוססות בתחום, ובראשן אלו הבטחוניות והעסקיות כפי שהתפתחו בעיקר במערב במאתיים השנים האחרונות. שתי אלו יונקות את מקורותיהן – הידועים לנו – עוד מיוון העתיקה.

את ספרו המונומנטלי על ההיסטוריה של האסטרטגיה, סר לורנס פרידמן פותח במקורות החשיבה האסטרטגית. הוא דן שם בשאלה האם היתה אסטרטגיה טרם היות האדם, ועוסק במופעיה של האסטרטגיה במקורות התנ״כיים ובמקורות היווניים. בלב הדיון של פרידמן במקורות היווניים של החשיבה האסטרטגית נמצאת האליאדה והאודיסאה של הומרוס. האודיסאה, המסע רב התהפוכות של אודיסאוס בחזרה לביתו משדות הקטל בטרויה ילווה אותנו במסע שלנו ויביא לדיון את העושר התפיסתי של הדיון האסטרטגי במערב. 

הנטיה שלנו ליפול אל התהום – מעשה ידי אדם, מעשה ידי הכלכלה, או נקמתו של נגיף נטול תבונה – היא הסיבה שאנחנו צריכים להרחיב את הדיון שלנו אל מעבר למסורת המערבית. בדיון הרווח קיימים בקיעים עמוקים שהמערב מתקשה להתמודד איתם. לעתים הבקיעים הללו עמוקים עד כדי כך שמנהלים מוכשרים בוחרים לזנוח את מושג האסטרטגיה כולו, מאחר והוא הופך לנטל מכביד שאינו מסייע להם עוד במימוש יעדיהם. לכן המסע שלנו יתמקד במפגש של המסע האודיסאי המערבי עם אפשרויות חשיבה ממקורות אחרים.