״וְאָמַר: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט – יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה״

(רבי נחמן מברסלב)

הגננת שהניסה את ילדי הגן אל המרחב המוגן שניות לפני שהכטב״ם פגע בגינת הגן מספרת לנו על הנס:

"קרה לנו נס של הניסים", סיפרה הגננת שרה יסעור בשיחה עם עיתונאים בזירת הפגיעה, כשלצדה עומד ראש העיר רועי לוי. "אני בן אדם מאמין, אז אני רוצה קודם כל להודות על ההשגחה שהייתה לנו ועל הצוות המדהים", אמרה – והדגישה כי ההחלטה להתפנות למרחב המוגן הייתה של הצוות כולו. "קיבלנו החלטה מיידית רק כי שמענו אזעקה מאוד עמומה, בכלל מאזור הקריות, ואמרנו 'טוב בסדר, אנחנו ניכנס'".

תושיית הגננת בנשר מנעה אסון: "שמענו רעש מטורף, חיבקנו את הילדים"

החריצות – שקר

ובנתיים, החרדיות הליטאית מסתחררת לה הלאה והחוצה מן העולם. כל אימת שהממשות מדפקת על דלתה, היא מוצאת לה מדור גבוה יותר, מרוחק יותר, לישב בו, כדי שלא לשמוע את בכי העולם. בסוכות, הרב שלמה ברויאר המנהל הרוחני של ישיבת 'בית מתתיהו', הבהיר כמה הוא חושב אחרת מהגננת שרה יסעור:

הרמב"ן ב'וישב' טבע מטבע בזה הלשון: 'הגזירה אמת והחריצות שקר'. המובן של המשפט הוא שהסיבה האמיתית לכל מה שמתרחש בעולם זה רצונו יתברך. הגזירה, רצונו יתברך, זו הסיבה האמיתית לכל מה שמתרחש בעולם.

איך הדברים קורים? הם קורים על ידי השתדלויות וחריצות, אבל זה שקר. 'שקר הסוס לתשועה' – מה זה שקר? הסוס מושיע, הטנק מושיע, הטנק יורה פגזים והמחבלים מתים – זה שקר, מבחינת סיבה. למה הם מתים? כי כך רצה הקדוש ברוך הוא. והקב"ה למה הוא רצה כך? לפי מעשינו. הסיבה האמיתית היא מעשינו.

"ואת זה אנחנו צריכים להשריש בעצמנו – המלחמה לא נמצאת שם. שם זה 'החריצות שקר'. המלחמה נמצאת כאן, בבית המדרש. פה המלחמה. כשאנחנו לומדים – אז שם הם הורגים מחבלים. כשאנחנו מתרפים מהלימוד – אז שם לצערנו נהרגים יהודים. זה דבר שקשה לקבל, קשה לעכל את זה, זה מטיל אחריות נוראה ואנחנו לא מסוגלים בנפשות הדלילות שלנו לקבל כזאת אחריות על הראש שלנו, אבל זו האמת. זו האמת.

אנחנו. אנחנו הלוחמים האמיתיים, ועלינו מוטלת המלחמה. עלינו, על הגב שלנו, על הגב המסכן שלנו – כל המלחמה תלויה. ומי שלא מאמין בזה, אז הוא כופר בעיקרי הדת. 'אין לנו חלק בתורת משה רבינו עד שנבין שכל מעשינו ומקרינו כולם ניסים … אם יעשה המצות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו ענשו'. הכל תלוי רק בזה, הקב"ה מנהיג את העולם לפי מעשינו, במלחמה רק תורה, זו ההשקפה האמיתית, אנחנו הלוחמים.

בהמשך, הוא טוען שתלמידי החכמים הם כמו מהנדסי טילים שרוצים להתגייס לגולני. הערך הכי גדול שלהם זה להמשיך להיות מהנדסי טילים במשרד ואם הם יתגייסו הם יהיו בוגדים. מה שמדהים הוא שאנחנו יודעים בדיוק איך עוזרים מהנדסי טילים (וגם שם יש דיון האם לא השקענו בהם יתר על המידה) אבל הרב ברויאר לא יודע להסביר לנו איך הנדסת הטילים שלו עובדת:

״אני לא יודע איך זה עובד, אבל כשאנחנו לומדים תוספות – זה עולה למעלה וזה נכנס לראש או לטיל או כמו שהרב אמר – או ל-82 טון, וזה פוגע, וזה מציל עוד כמה חיילים. איך זה עובד? אני לא יודע. אני גם לא יודע איך עובד טיל מונחי לייזר, אבל אני יודע שאם אני אקום ואני לא אעשה את התפקיד שלי, לפי האמונה שלי – אני בוגד.״

מולו, רב פופולארי אחר מהמרחב הליטאי, מרדכי נויגרשל, טוען – על רקע מתקפת הביפרים – טענה ששמה אותו, לפי הרב ברויאר, כמי ״שכופר בעיקרי הדת״ ו״ אין לו חלק בתורת ישראל״. הוא בכלל טוען שלא נס ולא נעליים:

״היום אני מרגיש צורך להאיר איזושהי הערה בעקבות האירועים האחרונים. באמת היתה פה פעולה שכמוה לא נהייתה מאז שנרשמו פעולות. גם מתוחכמת, גם מבריקה, גם מוצלחת, גם מרשימה, ובעזרת השם גם תהיה לה תוצאות מדהימות. אבל אצלנו רבים התחילו לדבר על נס, ושוב חוזר הסיפור על עצמו – שאנחנו בני תורה, שבנויים כל הזמן על מילים, מילים שהם מושגים, מוצאים את עצמנו מפטפטים כריקים אשר בשוק, ואומרים מילים שלא בהקשר למשמעות שלהם… נס! לא היה פה שום נס! המילה נס לא מתאימה!״

לכאורה, נויגרשל וברויאר חלוקים זה על זה מכל וכל. בפועל הם לא חולקים בכלום – מצד אחד הם מיליטנטים שמתפעלים מכל פעולה של צה״ל וכוחות הביטחון. מצד שני הם במשחק להגיד ש״שלהם גדול יותר״. נס או לא נס? לא מעניין, אם זה נס, אז אנחנו צריכים רק ללמוד תורה, ואם זה לא נס אז ההוכחה היא שזה עובד בחוקי הטבע ואז גם המסקנה היא שצריך רק ללמוד תורה. המסקנה נתונה, הדרך אליה פתוחה לאיזה ׳מהלך׳ שרוצים.

מי שומע שהתינוק בוכה?

חסידי חב״ד היו נוהגים לספר באריכות שהאדמו"ר הזקן מייסד החסידות גר יחד עם הבן שלו (האדמו"ר האמצעי). ופעם אחת כשהיה שקוע בלימודו, נפל התינוק שלו שהיה בקרן זוית מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר.

האדמו״ר הזקן, אף שדירתו היתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה.

ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בעניני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

והנה הגענו ליום שגם מי שהוא שומע זעקת תינוק רחוקה ומי ששומע אזעקה רחוקה ובחריצות מחזיר את הילדים הביתה הוא נס גדול. וכל האדמו״רים וכל הרבנים יושבים להם בקרן הזווית ואפילו לא שומעים את התינוק בוכה.

---

_{תמונת הנושא הועלתה על ידי המשתמש Hanay ומשותפת ברישיון מאתר ויקי שיתוף}