אוולין. אוולין אל תלכי! כך צעק חרפוף, החבר של וויקטור בחולה אהבה בשיכון ג׳, כל ערב מאז אותו ערב שבו אוולין הלכה לבלי שוב. עם השנים הלך ופחת הכאב, אבל המנהג נשאר – כל יום נעמד חרפוף וצעק בדיוק בשבע: ״אוולין. אוולין אל תלכי!״ ויום אחד באמת אוולין שבה. כמה דקות לפני שבע. וחרפוף סיפר לה שהוא מרגיש טוב, מרגיש חזק, וגם אוולין אמרה שהיא מרגישה נהדר, ואז הגיעה השעה שבע…
היהודים מציינים את תשעה באב היום, כדי לזכור את העיר השוממה והבזויה, מבלי בניה היא יושבת. אבל משנה לשנה אני חש שאנחנו יותר ויותר חרפוף. התעלמות מוחלטת מכל מה שקרה במאה השנים האחרונות (הם עדיין דנים האם אפשר לשנות קצת את הנוסח של התפילה בתשעה באב).
והם עושים את זה בראש ובראשונה כי הם ממש אוהבים את החג במתכונת הנוכחית שלו – כי עם השנים נוספו קינות, ומנגינות, ומסורות, ותמיד יהיה על מה להצטער. והם גם עושים את זה כי הם בתחושה שאם הם ישחררו קצת הכל ישתחרר ושכל המערכת הזו עומדת על האחרות וחוסרת הרלוונטיות המובנה שלה ולא על האפשרות להתאים את עצמה לנסיבות. דוד של אמא שלי ניסח ב-1955 נוסח אחר לתפילה של תשעה באב. סבא שלי עליו השלום שהיה איש ירושלים הנהיג מנהג במשפחה לצאת לטייל בצהרי תשעה באב לראות את ירושלים בבניינה. זה היה חזק מאוד, אבל גם מאז עברו הרבה שנים. דווקא השנים האלו מקהות את גודל השינוי.
למדתי הבוקר עם הבכור את מעשיות החורבן עם המסר המאוד לא מערכתי שלהם שמחפש שמישהו יקום ויעשה משהו אחר. שמישהו יעצור את האבן המתגלגלת שקוראים לה בר קמצא. שמישהו ישתיק את רבי זכריה בן אבקולס. כשהמישהו הזה כבר קם זה מעט מידי ומאוחר מדי.
ואולי המישהו הזה בדורות שלנו צריך לקום ולהגיד – תגידו, השתגעתם? אבל ענוותנותם של היהודים שומרי המצוות שבכל הדורות ממשיכה ואומרת: אוולין, אוולין אל תלכי.
The featured image was originally posted to Flickr by Edmund Nigel Gall at flickr.com/photos/46295371@N02/14936890061. It was reviewed on 19 August 2014 by FlickreviewR and was confirmed to be licensed under the terms of the cc-by-sa-2.0.
כתיבת תגובה