אחד החוקרים הכי נועזים בדורות שלנו, דניאל בויארין החליט פעם לנתח את פרויד בכלים של פרויד. הוא מתחיל ואומר – אני לא יודע אם מה שפרויד כותב הוא בעל ערך ביחס לעולם אבל הוא בטוח בעל ערך ביחס לעצמו. באותו אופן – אני לא יודע אם מה שדן אריאלי אומר הוא בעל ערך ביחס לעולם אבל הוא בוודאי בעל ערך ביחס לעצמו. דן אריאלי לא חושב שהוא רמאי. הוא חושב שהוא – במילותיו שלו – עיגל קצת פינות כדי שהסיפור ישמע טוב יותר אבל לא עד כדי רמאות.
הבעיה עם דן אריאלי היא לא הניסויים שלו שהיו או לא היו. דן הוא סטוריטלר ענק שיש לו (מסתבר שרק לעתים) פטיש ואולי גם גראז׳ לניסויים. הניסויים האלו לא נועדו לברר משהו על העולם אלא לתת בשר לסיפורים שהוא מספר על העולם – על נפש האדם, על החברה ועל הכלכלה.
ולכן הניסוי הגדול של דן אריאלי היה – האם אנחנו נקנה את הלוקש. והנה – בניסוי החברתי הענק הזה הלוקש ניצח ובענק. קנינו את הספרים, קנינו את תהליכי הייעוץ, קנינו את הקרנות. גופי ממשל, בישראל ובעולם, הלכו שבי אחרי הרעיונות הפשטניים של הכלכלה ההתנהגותית מבית מדרשו של אראלי, ואחר פנטזיית השליטה הגלומה בהם. לא רציונאליים בכלל שכמונו, ולא במקרה – אנחנו מעדיפים סיפור טוב על מספרים מתעתעים ועל עובדות ממשיות.
ואם אריאלי הוא סטוריטלר ולא מדען, שומה עלינו לדון בחיוניות ועושר הסיפור שהוא מספר ולא בתוקף הניסויים. העובדה שסיפור כל כך דל על נפש האדם הילך עלינו כל כך הרבה קסם מחייבת אותנו לחשבון נפש ענק.
חברי יעידו שדנו לעומק בהתקשרות על סך ה-17 מליון ש״ח עם אריאלי הרבה לפני שהתפוצצו הפרשיות האחרונות. ההתקשרות הזו בין אריאלי למשרד האוצר בעצם מגלמת את תפיסת היסוד של משרד האוצר שהוא המשרד הכי חשוב במדינת ישראל. ותפיסת היסוד הזו זהה לתפיסתו של אריאלי – האדם הוא יצור דל, גחמתי, כלכלי בעיקרו אך בלתי רציונאלי. בשל כך יש לנסות לתמרץ אותו אל עבר הטוב ולדחות אותו מהדברים הרעים. אם רק נשים ציור של זבוב על המשתנה יקרו לנו כל הדברים הטובים.
אבל מאחר שהטוב והרע הן שאלות תרבותיות, ערכיות, משרד האוצר המוביל את הממשלה מתקשה מאוד להתמודד עם האתגרים האדירים המונחים לפתחה של מדינת ישראל – לא בחינוך, לא בדיור, לא בתחבורה ולא בכל תחום אחר. אף אחד מאתגרי היסוד האלו לא ניתנים לדיון במסגרת כלכלית-פסיכולוגית דלה.
ומה שקורס לנגד עינינו אינו רק ההבטחה של הגרסה הפופולארית של הכלכלה ההתנהגותית. מה שקורס הוא הסיפור בגרסה ה-TEDית שלו, מוסד האינטלקטואלו-משפיענים, ותחום הסטוריטלינג בכלל.
אז הניסוי היה עלינו, ונכשלנו במערכה הראשונה, אבל האדם הוא חיה מתעתעת וניסוי חברתי שאולי התקיים במקום אחד יכול שלא להשתחזר באחר. בסבב הנוכחי של הניסוי כדאי שנבין שהנושא הוא לא אריאלי, אלא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. וכדאי שנמצא לעצמנו מספרי סיפורים טובים יותר כי מסתבר שהסיפור חזק יותר מהמספרים. אבל עכשיו – הלוואי וננסה לשאול מה הסיפור הזה אומר עלינו, על העולם שאנחנו רוצים לחיות בו ולא רק להסתנוור מהפירוטכניקה, כי מסתבר שבזה אנחנו דווקא ממש אלופים.
תמונת הנושא משותפת תחת רישיון CC BY-ND 2.0 DEED מתוך אתר פליקר. הועלתה על ידי המשתמש Games for Change.
כתיבת תגובה