פרק א’

משנה א’: כֹּל אֲסוֹן מַמְלַכְתִּי טָעוּן בִּירוּר וְדִין וְחֶשְׁבּוֹן. שִׁבְעָה דְבָרִים בָּדְקוּ חֲכָמִים בַּוַּעֲדָה: מִי חָטָא, הֵיכָן חָטָא, בַּמָּה חָטָא, מָתַי חָטָא, לָמָּה חָטָא, אֵיךְ חָטָא, וְכַמָּה חָטָא.

משנה ב’: יֵשׁ אוֹמְרִים, שְׁלשָׁה דְבָרִים מְעַכְּבִין בִּוְעַדַת חֲקִירָה: הוֹצָאַת הָאֱמֶת לָאוֹר, זִכְרוֹן הַנִּסְפִּים בְּכָבוֹד, וּמַסְקָנוֹת לֶעָתִיד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַשִּׁיקוּלִים הַמְּדִינִיִּים מְעַכְּבִין. אֵין הַמֶּלֶךְ יָכוֹל לְהַכְרִיז עַל מִלְחָמָה עַד שֶׁיִּוָּעֵץ בַּסַּנְהֶדְרִין.

משנה ג’: לֹא הָיוּ בֵּין חַרְבוֹת בַּרְזֶל לְחַרְבוֹת בַּרְזֶל אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַרְבָּעִים. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל הַצְלָחָה וְאֵין לָהֶם שִׁיעוּר: הַשָּׁלוֹם, הַתְּבוּנָה בַּהַנְהָגָה, וּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ. כְּנֶגְדָּן אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וְאֵין לָהֶם שִׁיעוּר: הַמִּלְחָמָה, חֹסֶר הַיַּעַד, וְהַסַּכָּנָה שֶׁבְּאִבּוּד עֶצְמִי.

פרק ב’

משנה א’: שְׁלשָׁה מִינֵי חֲבֵרִים מְמַנִּים לַוַּעֲדָה: חֲכָמִים, שׂרִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְאִם מִנּוּ אֶת הַסּוֹחֵר וְאֶת הַגִּיבּוֹר – דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם.

משנה ב’: חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים יִשְׁבּו בַּוַּעֲדָה. יֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁבְעָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וְהוּא שֶיִּהְיֶה בָהֶם כֹּחַ הַכְרָעָה בְּמַחֲלוֹקֶת.

משנה ג’: כָּךְ סֵדֶר עֲבוֹדָתָם – בּוֹדְקִים, חוֹקְרִים, שׁוֹאֲלִים. מְקַבְּלִים עֵדֻיּוֹת מֵעֵדִים כְּשֵׁרִים בִּרְצִינוּת, וּמִן הַשְּׁמוּעוֹת בִּזְהִירוּת. בִּשְׁעַת הַדְּיוּן הַמַּזְכִּיר שׁוֹתֶה הַרְבֵּה קָפֶה.

פרק ג’

משנה א’: לְאַחַר שָׁנָה מוֹצִיאִים דּוֹ”חַ בֵּינַיִם. כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁעוֹשִׂים מַשֶּׁהוּ וְשֶׁלֹּא שָׁכְחוּ לְהוֹצִיא. וְאַחַר שָׁלוֹשׁ מוֹצִיאִים דּוֹ”חַ סוֹפִי, אִם לֹא קָרָה בֵּינְתַיִים אֵיזֶה אֲסוֹן חָדָשׁ.

משנה ב’: הַצִּיבּוּר קוֹרֵא אֶת תְּמצִית הַמַּסְקָנוֹת בָּעִיתּוֹן אוֹ בְּפֵייסְבּוּק. נִבְחֲרֵי הַצִּיבּוּר מְצַטְּטִטים בְּכָל עִנְיָן חֲלָקִים הַמַּתְאִמִים לָהֶם. וְהַדֶּרֶג הַמִּקְצוֹעִי טוֹבֵל אוֹתָם בְּנִיָירַת הַסְבָרִים. מִי שֶׁמְּקַבֵּל מַסְקָנוֹת אִישִׁיּוֹת צוֹעֵק חָמוֹר עַל הָעוֹלָה.

משנה ג’: אֵין הַוַּעֲדָה עוֹסֶקֶת אֶלָּא בְדָבָר מַמָּשִׁי שֶׁרוֹאִים בָּעַיִן. קֹדֶם תּוֹפְסִים אֶת הַפִּיל, אַחַר כָּךְ בּוֹדְקִים אֶת הַחַדַּר. אֲבָל אִם הַנְּשָׁמָה רָעָה, אֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁים תָּמִיד אֶת הַשָּׂטָן.

פרק ד’

משנה א’: רַבִּי אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲקֹר מַסְקָנָה רָעָה צְרִיכִים לִישֹׁן עָלֶיהָ לַיְלָה אֶחָד. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, לֵילוֹת רַבִּים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שִׁבְעָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁיִּשְׁכַּח שֶׁבִּכְלָל הָיְתָה