שפעם אחת סיפר על תבואה שכל מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, וסיפר מה יעץ היועץ למלך ומה ענה לו המלך ומה עצה טיכסו אבל לא סיפר מה היה בסופם, ופעם אחת אמר עכשיו אספר לכם מה היה בסופם, ונאנח, ולא סיפר. ואף שפעם פעמים ביקשנו תמיד נאנח ולא סיפר, ופעם אחת שהיינו מתבודדים ביער נרעד וסיפר שאכל המלך מאותה התבואה ונשתגע אך היועץ (״עייצעס גיבער״) אמר לעצמו שלא יאכל, רק ישים סימן על מצחו, שידע לספר למלך על מה ולמה התוו תו, ושמר לעצמו חיטה משנים עברו והיה עומד על מגדל גבוה שבפלטין של מלך וצופה מסוף העולם עד סופו והנה נשתגעו כל האומות וכל הארצות, וכל המלכים, והיו מרקדין ומעלים את העולם באש, ואף המלך עמהם קורע בגדיו ומשליך אוצרותיו לאש ולא עצר להביט על מצחו של היועץ, ועדיין עומד היועץ וצופה והעולם עולה באש.